article banner
ניוזלטר נדל"ן

ניכוי הוצאות בניית ממ"ד - דרושה חשיבה מחדש של רשויות המס!

יגאל מנשרוב יגאל מנשרוב

כידוע, החל מיום הקמתה מדינת ישראל שוכנת במרחב גיאופוליטי בעל מאפייני סיכון רבים.  

מנתונים של התאחדות הקבלנים בוני הארץ עולה תמונת מצב מדאיגה לפיה מתוך כמעט שלושה מיליון דירות למגורים בישראל, נכון ליולי 2023 - מעל לכ- 1.6 מיליון דירות למגורים אינן ממוגנות. 

בימים אלו, בעיצומה של מלחמת חרבות ברזל נשאלת השאלה כיצד הממשלה מעודדת את בעלי הבתים והעסקים לבנות מקלטים או ממדים? 

לעניין זה, תשומת לב מופנית לסעיף 17(7) לפקודת מס הכנסה אשר עוסק בהתרת ניכוי הוצאות אשר הוצאו בנקיטת אמצעי זהירות מפני התקפות מן האוויר בשנה השוטפת בה הוצאו. 

בשנים האחרונות, בשל ההתקפות הרבות מן האוויר על ערי ישראל, קיבל סעיף המשנה חשיבות ועלו מספר סוגיות בנוגע לאופן מימוש הטבת המס הגלומה בסעיף, בעת בניית חדרי בטחון וממ"דים בדירת קיימות, לרבות ע"י קבלנים.

סעיף 17(7) לפקודה נחקק עוד בימי מלחמת העולם השנייה כחלק מתמריץ עבור האוכלוסיה בישראל לבנות מקלטים הסעיף התיר להכיר בהוצאה שהוצאה עבור בניית המקלט בשנה השוטפת בה הוצאה ההוצאה וזאת על מנת לנטרל את ההשפעה של הטלת המס החל על הכנסה רעיונית שמפיק נישום מדירות שבבעלותו, וזאת על פי שוויה. בית המשפט בהלכת רינה הוסיף והסביר, כי המחוקק ביקש לזכות בניכוי זה רק אדם שנקט בעצמו את אמצעי הזהירות מפני התקפות מן האוויר (כלומר, אדם שרכש בניין שבו הותקן מקלט - אין זכאי לקבלת הטבת המס כאמור). 

בית המשפט המחוזי בפרשת גולדברג הסביר כי התכלית ההיסטורית אשר עמדה מאחורי חקיקת סעיף 17(7) לפקודה אינה עומדת מאז שנת 1968, עת בוטל בישראל המס על הכנסה רעיונית הנובעת מן השימוש בדירת מגורים. קרי, יחיד הבונה ממ"ד או מקלט בביתו אינו רשאי לנכות הוצאה זו, גם אם משרד עסקו מצוי בשטח זה, או כאשר חלק ממנו משמש כמקור הכנסה לדמי שכירות. 

רשות המסים הקשיחה את עמדתה בפרסום עמדה חייבת בדיווח מספר 66/2019 בקביעתה כי הכרה בהוצאה בגין נקיטת אמצעי זהירות מפני התקפות מהאוויר, בהתאם להוראות סעיף 17(7) לפקודה, יותרו בניכוי בהתקיים שני התנאים הבאים: 

1. ההוצאות שהוצאו עבור אמצעי זהירות שעיקר השימוש בו הינו לנקיטת אמצעי זהירות מפני התקפות מהאוויר וזה היה ייעודו מלכתחילה. לעניין זה, יראו בהוצאות שהוצאו להקמת חניון או הוצאות שהוצאו להקמת ממ"ד שמשמש כחדר בדירה כהוצאות שאינן משמשות בעיקרן לנקיטת אמצעי זהירות כאמור והוצאות אלו לא יותרו בניכוי בהתאם להוראות סעיף 17(7) לפקודה. כך לדוגמא, כאשר נישום בונה חניון תת קרקעי המשמש כמקלט בעת הצורך ואף עומד בתקנים הנדרשים ואולם ייעודו העיקרי ומטרתו של המבנה הינם להוות חניון, המשמש מקור להכנסה מעסק או להשכרה, הרי שהוצאות בניית המקלט לא יותרו בניכוי.

2. ההוצאות הוצאו בהקמת נכסים המהווים רכוש קבוע בידי הנישום ולא כאשר מדובר בהוצאות לבניית מלאי.

כלומר, רשות המסים מקשיחה את עמדתה לעניין ניכוי הוצאות בנקיטת אמצעי זהירות מן האוויר.  

כך שלמעשה, הוראות הפרשנות של רשות המיסים קובעות, בין היתר, כי במקרים בהם השימוש במבנה כמקלט הוא נלווה לשימוש עיקרי אחר, אין להתיר בניכוי את הוצאות הבנייה לפי סעיף 17(7) לפקודה. כך לדוגמא, כאשר נישום בונה חניון תת קרקעי המשמש כמקלט בעת הצורך ואף עומד בתקנים הנדרשים ואולם ייעודו העיקרי ומטרתו של המבנה הינם להוות חניון, המשמש מקור להכנסה מעסק או להשכרה, הרי שהוצאות בניית המקלט לא יותרו בניכוי.

כפועל יוצא כי בהתאם לעמדת רשות המסים הזכאות להכרה בהוצאות אשר לא הותרו במסגרת סעיף 17(7) ייבחנו וינוכו לפי דין אחר ככל שישנה זכאות לדוגמה הכרה בהוצאה בשיעורין באמצעות פחת. 

לפיכך, נראה כי רשות המסים העמידה פתח צר עד מאד לעניין ההכרה בהוצאות בנקיטת אמצעי זהירות מפני התקפות מן האוור. 

סעיף 8א לפקודה עוסק במיסוי קבלן בונה וקובע כי קבלן בונה אשר משך הבנייה עולה על שנה אחת, ההכנסות וההוצאות יוכרו כאשר הבניין יהא ראוי לשימוש, וזאת בהתייחס לחלק היחסי של הבניין אשר נמכר עד תום אותה שנת המס. קרי, לשיטת רשות המסים לא ניתן להכיר בהוצאות שהוצאו להקמת ממ"ד או מקלט בשנה שבה התהוו ההוצאות אלא בהתקיימות שני התנאים כאמור. קרי, גם כאן כאשר ההוצאה הוצאה לייצור הכנסה עמדת הרשות עומדת בעינה ולא ניתן להכיר בהוצאות הממ"ד אלא במכירת המלאי ולא ניתן לדרוש את ההוצאה על בסיס שוטף בהתאם להוראות סעיף 17(7) עמדה שעומדת בניגוד למטרה שלשמה סעיף 17(7) חוקק. לכאורה מעמדה נוקשה זו עלול להתעורר מצב שרירותי בו קבלן בונה שני בניינים כאשר הבניין הראשון נמכר ברווח ואילו הבניין השני נמצא בשלבי בנייה, עמדת הרשות הינה כי לא ניתן לקזז בין הכנסות הבניין הראשון כנגד ההוצאות בבניין השני היות והבניין השני אינו ראוי לשימוש ולא נמכר באותה שנת מס. כלומר לכאורה נראה כי לא יוכרו הוצאות בגין בנייה גם לגבי הוצאות שהוצאו בנקיטת אמצעי זהירות להתקפה מהאויר אשר לגביהן ישנו דין ספציפי בהתאם להוראות סעיף 17(7) לפקודה. מצב זה יוצר בעיה תזרימית קשה לחברות הקבלניות. 

לדעתנו, חרף ההוראות האמורות בסעיף 8א לפקודה, חברה קבלנית זכאית כי ההוצאות הנ"ל יותרו כבר בשנה שבה הן התהוו ועוד בטרם הבניין ראוי לשימוש. 

הקשחה נוספת עולה מעמדת רשויות המס כי מי שבונה נכס להשכרה אך ההכנסה אינה עולה לכדי עסק יהא זכאי לתבוע את הוצאות בניית הממ"ד רק לאחר שהבניין ראוי לשימוש ואילו רק אם ההכנסה מהשכירות עולה לכדי עסק יהא ניתן לתבוע את הוצאות בניית הממ"ד כהוצאה לפני שהבניין ראוי לשימוש.

הפרשנות הצרה שרשות המסים  מעניקה להוראות סעיף 17(7) אינה עולה בקנה אחד עם המטרה שלשמה הוא חוקק ובטח לאור המצב הביטחוני השורר בישראל בתקופה האחרונה ואחת על כמה וכמה המצב כיום. 

לעמדתנו הפרשנות הצרה האמורה אינה עולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט ומטרות הסעיף ולכן יש להתיר את הוצאות בניית הממ"ד על בסיס צבירה ללא ההגבלות האמורות וללא הגבלת ניכויים גם אם יש שימוש נוסף שנעשה בממ"ד.

כמו כן, לעמדתנו ראוי שרשויות המס יפרסמו עמדה על פיה הוצאות בניית ממ"ד יותרו במלואם ללא הגבלה ואפילו לתת אפשרות לניכוי הוצאות בניית ממ"ד למי שרוכש דירה עם ממ"ד גם עם לא מדובר בדירה המשמשת לפעילות עסקית מה שיקטין את עלויות רכישת דירה אפקטיבית דרך קבלת החזר מס בדוחות האישיים המוגשים לרשויות המס.

 

לשאלות בנושא זה ניתן לפנות ל:

בתאל אזים טאס, מנהלת, חטיבת המס

BatEl.Azim@il.gt.com

03-7106619