דוח ריכוז ממצאים - בנושא רווח גולמי בענף קמעונאות המזון

דוח ריכוז ממצאים בנושא רווח גולמי בענף קמעונאות מזון

רקע

רווח גולמי משקף את ההפרש בין הכנסות ממכירת מלאי מוצרים לבין 'עלות המכר' שלהם, ומהווה אחד המדדים התפעוליים המרכזיים והמשמעותיים ביותר לתמחור ולהערכת תוצאותיהן העסקיות של חברות תעשייתיות ומסחריות. מבחינת ההנהלה והמשקיעים, הרווח הגולמי משמש כמדד מרכזי לבחינת המרווח אותו מצליחה החברה להשיג ממכירת מוצריה, ועליו לשקף בצורה מהימנה את הפער בין ההכנסות ממכירת המלאי לבין עלותו. 

לפיכך, חשוב כי הסיווג החשבונאי של עלויות שיזקפו תחת סעיף 'עלות המכר' או תחת סעיפים אחרים בין הרווח הגולמי לבין הרווח התפעולי יבוצע באופן נאות שתואם את כללי החשבונאות המקובלים. לצד זאת, הכרחי שהגילוי בביאורים לדוחות הכספיים על הרכיבים המהותיים שנזקפים לסעיף עלות המכר יהיה ברור ומפורט כך שניתן יהיה להבין בנקל אילו רכיבים נזקפים ומועמסים על סעיף עלות המכר ואילו נזקפים לסעיפים אחרים ברווח התפעולי (כדוגמת סעיף הוצאות מכירה ושיווק וסעיף הוצאות הנהלה וכלליות).

ביקורת רוחב בנושא רווח גולמי בענף קמעונאות המזון

לאור חשיבות הנושא, יחידת הביקורת ממחלקת ביקורת ואכיפה, בשיתוף עם מחלקת תאגידים ברשות ניירות ערכה ביקורת רוחב במספר חברות ציבוריות (להלן - "חברות המדגם") בנושא רווח גולמי בענף קמעונאות המזון (להלן - "הענף"). 

במסגרת הביקורת נבחן אופן הסיווג, המיון (הצגה) והגילוי של הוצאות בסעיף 'עלות המכר', וכן של ההוצאות התפעוליות בדוחות הכספיים. 

בנוסף, נבחן מידע מהותי משלים במסגרת יתר פרקי הדוחות התקופתיים, המוגדר כמידע הנלווה לדוחות הכספיים, לרבות טבלאות הגילוי בפרק תיאור עסקי התאגיד שכללו מידע על שיעורי הרווחיות הגולמית והסברי הדירקטוריון בנושא בדוח הדירקטוריון. 

במסגרת הביקורת נבחנה גם העקביות ביישום המדיניות החשבונאית של החברות לשנים 2023-2021 וכן אופן הטיפול בשינויים והגילוי בנוגע להם, ככל שבוצעו.

עם השלמת הביקורת, ביום 27 בינואר, פרסם סגל הרשות, דוח ריכוז ממצאי ביקורת רוחב בנושא רווח גולמי בענף קמעונאות מזון (להלן - "דוח הממצאים").

ממצאי הביקורת ועמדות סגל הרשות לגביהם

דוח הממצאים מרכז סוגיות מרכזיות שעלו במסגרת הביקורת, במטרה לשקף לתאגידים את עמדות סגל הרשות בנוגע לסיווג, הצגה וגילוי של פרטים הנוגעים לרווח גולמי בענף, ולסייע בטיוב המידע המדווח בהתאם להוראות הדין. עמדות סגל הרשות, כפי שמקבלות ביטוי בדוח הממצאים, נועדו בראש ובראשונה לשפר את איכות ההצגה והגילוי בדוחות הכספיים של החברות, ולהבטיח עד כמה שניתן אחידות בדיווח בין החברות. במקרים בהם סבר סגל הרשות שהגילוי בדוחות אינו מספק או שאינו מסייע במידה מספקת למשתמשי הדוחות, נקבע סטנדרט גילוי אחיד וכולל.

סגל הרשות הבהיר כי על החברות ליישם את העמדות והממצאים המובאים בדוח הממצאים והדגיש כי בכוונת סגל הרשות לבחון את יישומם על ידי החברות, במסגרת הדוחות הכספיים לשנת 2024.

להלן פירוט עיקרי הממצאים ועמדות הסגל ביחס אליהם:

1. באור הכנסות והצגת סך המחזור בקופה

תקן 15 IFRS העוסק בהכנסות מחוזים עם לקוחות, מבחין, לעניין הכרה בהכנסה, בין ספק עיקרי לבין סוכן. על פי סעיפים ב35ב ו-ב36, כאשר חברה פועלת כספק עיקרי, היא מכירה בהכנסה בסכום ברוטו של התמורה הצפויה, בעוד שסוכן מכיר בהכנסה בסכום נטו המשקפת עמלה. הבחנה זו בין ספק עיקרי לסוכן אינה תמיד קלה ליישום, והיא דורשת שיקול דעת מצד הנהלת החברה. 

בנוסף, על פי סעיפים 114 ו- 115 לתקן 15 IFRS חברה נדרשת לפצל את סוגי הכנסותיה המהותיים בשים לב להנחיות בסעיפים ב87-ב89. כך למשל, לנוכח שונות בין ההתקשרויות של החברה מול זכיינים ובני רשות (הכנסות בהן החברה מכירה בנטו) ובין ההכנסות ה"רגילות" של החברה, יתכן שחברה תידרש לפצל את סוג הכנסה זה משאר הכנסותיה מלקוחות. 

סגל הרשות ציין שנאותות סיווג הכנסות ברוטו או נטו לא נבחנה אך הדגיש כי הכרה בהכנסות ברוטו מובילה לדיווח על הכנסות גבוהות יותר ושיעור רווחיות גולמית נמוך יותר.

זאת ועוד, סעיף 1 לתקן IAS 1 העוסק בהצגת דוחות כספיים, קובע כי מטרת התקן, היא לאפשר השוואה נאותה בין דוחות כספיים של ישויות שונות ובין תקופות דיווח שונות. סעיף 15 לתקן זה קובע כי יישום תקני הדיווח הכספי הבינלאומיים יחד עם גילוי נוסף, כאשר נדרש, מבטיחים דוחות כספיים המייצגים הצגה נאותה של מצבה הפיננסי של החברה. 

במהלך הביקורת נמצא, כי ביחס למחצית מחברות המדגם שמכירות בדוח רווח או הפסד בחלק מההכנסות שלהן על בסיס נטו, אותן חברות מציגות בנוסף גם את מחזור ההכנסות בקופה בניכוי הנחות וללא מע"מ. נתון זה ניתן במסגרת דוח הדירקטוריון או במסגרת הגילוי הנדרש בפרק תיאור עסקי התאגיד הנוגע לקבוצות מוצרים מהותיות. 

בנוסף, נמצא כי חברות המדגם לא מבצעות פיצול של הכנסות בגין הכנסותיהן מזכיינים ובני רשות (הכנסות נטו) מהכנסותיהן מאחרים (הכנסות ברוטו(.

עמדת סגל הרשות 

• המלצה לפרסום נתון 'סך מחזור ההכנסות בקופה' - סגל הרשות מעודד חברות, לפרסם (מחוץ לדוחות הכספיים) את סך מחזור ההכנסות בקופה, במיוחד במקרים בהם סיווג ההכנסות משפיע על מדדים מרכזיים כמו שיעור רווחיות גולמית. בענף הקמעונאות ישנה שונות בהיקף העסקאות המוצגות ברוטו ונטו בין החברות ולכן נתון סך מחזור ההכנסות בקופה מאפשר "מכנה משותף" והשוואה מהימנה של קצב הצמיחה הגולמי בין החברות בענף, נתון שלעמדת סגל הרשות הינו חשוב בעיני המשקיעים. 
• חובת פיצול הכנסות על בסיס ברוטו ונטו - כמו כן, לעמדת סגל הרשות, חוזים בהם החברה פועלת כספק עיקרי וחוזים בהם היא פועלת כסוכן הם חוזים מסוגים שונים ולכן
• חזקה כי נדרש פיצול ביניהם לפי סעיפים 114 ו-115 לתקן IFRS15.

2. הרחבת ביאור "מדיניות חשבונאית" בנוגע לעלות המכר

תקן IAS 1 קובע דרישות אודות הצורך בהכללת מידע לגבי בסיס ההכנה של הדוחות הכספיים ולגבי המדיניות החשבונאית הספציפית שבה נעשה שימוש ובפרט דורש גילוי אודות מדיניות חשבונאית מהותית (כגון כאשר מדובר במדיניות חשבונאית שנבחרה מתוך חלופה אחת או יותר וכן כאשר המדיניות החשבונאית מתייחסת לתחום שבו נדרש לבצע שיקולי דעת משמעותיים או להניח הנחות משמעותיות ביישומה). עוד מבהיר התקן כי לצד מידע מהותי לגבי מדיניות חשבונאית או במסגרת ביאורים אחרים, ישות תיתן גילוי לשיקולי הדעת, מלבד אלה שכרוכים באומדנים, שהופעלו על ידי ההנהלה בתהליך היישום של המדיניות החשבונאית של הישות ושיש להם את ההשפעה המשמעותית ביותר על הסכומים שהוכרו בדוחות הכספיים.

במסגרת הביקורת נמצא כי חברות לא נתנו גילוי נאות במסגרת ביאור המדיניות החשבונאית הנוגעת לעלויות המסווגות תחת 'עלות המכר', כמפורט להלן: 

• היעדר ביאור מדיניות חשבונאית בדבר 'עלות המכר' - בחלק מחברות המדגם לא נכלל כלל ביאור מדיניות חשבונאית בנוגע לסעיף 'עלות המכר'. זאת, על אף שסעיף זה מהווה למעלה מ- 50% מכלל ההוצאות בדוח רווח או הפסד בכל חברות המדגם.
• גילוי שגוי או לא ברור בביאור מדיניות חשבונאית - בחלק מהחברות, ביאור המדיניות החשבונאית היה שגוי או שהפירוט שניתן ביחס לרכיבים שנזקפים לעלות המכר לא הוגדר באופן המאפשר להבין את מהותם של אותם רכיבים. כך לדוגמה, חברה אחת הציגה ביאור שלפיו נכללה עלות מסוימת תחת 'עלות המכר', בעוד שבפועל סווגה עלות זו תחת סעיף "מכירה ושיווק". 
• גילוי חסר בביאור מדיניות חשבונאית - בחלק מהחברות, ביאור המדיניות החשבונאית היה חלקי. כך לדוגמה, חברה אחת לא ציינה כי על פי המדיניות, הוצאות הקשורות למשלוח מוצרים שנרכשו אונליין נכללות תחת 'עלות המכר'.
• רציונל החלטת הסיווג - ברוב חברות המדגם לא הוסבר כיצד מחליטה החברה אילו סוגי עלויות לסווג תחת 'עלות המכר'. בחלק מהמקרים, חברות התייחסו להגעה ל"נקודת המכירה" כפרמטר שלפיו הן מפסיקות לסווג עלויות תחת 'עלות המכר'. עם זאת, לא הובהר מהי בדיוק נקודת המכירה, אילו רכיבים נכללים עד נקודת המכירה ואילו לאחריה והאם קיימות נקודות מכירה שונות עבור מערכים שונים, כגון, הסניפים הפיזיים מול מערך האונליין. חוסר בהירות זה מוביל לפערים באחידות ובשקיפות הדיווח.  ממצאים אלה מצביעים על פערים משמעותיים בביאור המדיניות החשבונאית בנוגע ל'עלות המכר', אשר עלולים לפגוע בניתוח סעיף עלות המכר והרווח הגולמי, בשקיפות וביכולת ההשוואה בין החברות.

עמדת סגל הרשות 

הכללת ביאור מדיניות חשבונאית בדבר 'עלות המכר' - לאור החשיבות הרבה של סעיף 'עלות המכר' בענף הקמעונאות, והשפעתו על ניתוח והבנת הרווח הגולמי והתוצאות התפעוליות של החברה, לעמדת סגל הרשות, כדי לעמוד בדרישות  IAS 1 לגבי הגילוי שנדרש על המדיניות החשבונאית, על החברות להקפיד על הצגת ביאור מדויק ומפורט בנוגע לסעיף 'עלות המכר' במסגרת המדיניות החשבונאית שלהן. על ביאור זה לכלול הסבר ברור ומלא על הרכיבים שהחברה זוקפת לסעיף זה ועל השיקולים החשבונאיים המשפיעים על סיווג ההוצאות במסגרת סעיף זה.

3. הרחבת הגילוי של ביאור 'עלות המכר'

כזכור, תקן 1 IAS קובע עקרונות לעניין ההקבצה, הסיווג וההצגה של נתונים בדוחות הכספיים כנגזרת של המהותיות שלהם.

סעיף 104 לתקן 1 IAS קובע כי: "ישות שמסווגת הוצאות לפי מאפיין הפעילות שלהן תיתן גילוי למידע נוסף לגבי מהות ההוצאות, כולל הוצאות בגין פחת והפחתות והוצאות בגין הטבות עובד" (ההדגשות אינן במקור).

בנוסף, תקנה 33 לתקנות ניירות ערך (דוחות כספיים שנתיים), התש"ע-2010, קובעת 

כי בנסיבות בהן תאגיד הציג דוח על רווח או הפסד ורווח כולל אחר בסיווג המבוסס על מאפיין הפעילות של ההוצאות, תידרש הכללת פירוט סכומי עלות המכר, לגבי כל סוג של הכנסה. 

במסגרת הביקורת נמצא כי מחצית מחברות המדגם מציגות את סעיף 'עלות המכר' כסעיף מאוחד הכולל מרכיבים שונים, ללא פירוט מספק של הרכיבים המהותיים. בחלק מהחברות נמצא כי לא ניתן ביטוי כמותי בסעיף זה לסעיפי פחת, הפחתות והטבות לעובד, זאת חרף הנדרש בסעיף 104 לתקן IAS 1 ובניגוד למטרתו לתת ביטוי לסוגי ההוצאות השכיחות בסעיף עלות המכר ולאפשר שקיפות והשוואתיות של הדוחות. 

מצב זה מקשה על משתמשי הדוחות להבין את התרומה הכמותית של כל מרכיב, במיוחד באשר למרכיב הקניות, שהוא משמעותי ביותר. הבנה ברורה של מרכיב זה מאפשרת לבחון את ההפרש בין ההכנסות לעלות הקניות, ובכך גם לבודד משתנים נוספים שיכולים להשפיע באופן מהותי על הניתוח וההשוואה בין החברות.

עמדת סגל הרשות 

כדי להבטיח עמידה בדרישות תקן IAS 1 ולהקל על משתמשי הדוחות בהבנת רכיבי 'עלות המכר' על החברות להציג את כל הרכיבים המהותיים של סעיף זה, לרבות פירוט סכומים כמותיים עבור כל רכיב מהותי. כמו כן, על החברות לכלול במסגרת ביאור 'עלות המכר' פירוט ברור של סעיפי פחת, הפחתות והטבות לעובדים (שכר), בכפוף לכללי המהותיות. 

לעניין זה סגל הרשות מבהיר כי ניתן לקבץ רכיבים לא מהותיים תחת פריט אחד בעת קביעת הרכיבים שיפורטו בסעיף 'עלות המכר', ובלבד שיינתן פירוט מילולי מלא על תכולת פריט זה.

מאידך, לא ניתן לקבץ רכיבים מהותיים עם רכיבים נוספים בטענה כי אותם רכיבים אינם מהותיים יחסית ל'עלות המכר' או לרכיב המהותי עצמו. כך למשל, על חברה להציג את רכיב הקניות (ושינוי המלאי) בנפרד מרכיבים לא מהותיים אחרים, שכן רכיב זה מהותי ורלוונטי לבחינת המרווח הגולמי של החברה.

4. סיווג הוצאות בעלות המכר

תקן חשבונאות בינלאומי 2 העוסק בטיפול החשבונאי במלאי ("IAS 2") מבהיר כי עלות המלאי כוללת את כל עלויות הרכישה, עלויות ההמרה ועלויות נוספות שנדרשו להבאת המלאי למיקומו ולמצבו הנוכחיים (סעיף 10). 

עלויות הרכישה - כוללות את מחיר הרכישה, מיסים על יבוא ועלויות הובלה שניתן לייחס במישרין לרכישת המלאי (סעיף 11).

עלויות ההמרה - כוללות עלויות עבודה ישירה והקצאה שיטתית של עלויות תקורה שנדרשו בהמרת החומרים למוצרים מוגמרים )סעיף 12(. 

עלויות אחרות - ייכללו בעלות המלאי רק אם הן נדרשות להבאת המלאי למצבו הנוכחי (סעיף 15), בעוד שעלויות כגון אחסון, תקורה מנהלתית שאינה קשורה למלאי ועלויות מכירה לא ייכללו בעלות המלאי (סעיף 16).

חברות נוהגות לכלול את עלות המלאי כחלק מעלות המכר וכן לכלול במסגרת סעיף זה גם עלויות תקורה בייצור שלא הוקצו למלאי, סכומים חריגים של עלויות ייצור ובנסיבות מסוימות גם עלויות הפצה, בהתאם לאופי הפעילות של החברה (סעיף 38).

4.1 סיווג הוצאות בגין הובלות מהמרכזים הלוגיסטיים לסניפי החברה בעלות המכר

בחברות העוסקות בענף הובלת המוצרים לסניפים מתבצעת בדרכים שונות. בחלק מהמקרים הספקים מביאים את הסחורה ישירות ממחסניהם לסניפי החברה, כאשר עלות ההובלה כבר משוקללת במחיר המוצרים, כך שרכיב ה'קניות' תחת 'עלות המכר' כולל את עלות ההובלה לסניפים. במקרים אחרים, החברה שוכרת שירותי הובלה חיצוניים לביצוע ההובלה לסניפים ("הובלה חיצונית") או מנהלת מערך הובלות עצמאי פנימי משלה ("הובלה פנימית").

כמו כן, בחלק מהמקרים המוצרים לא מגיעים ישירות לסניפים אלא קודם מובלים למרכזי הפצה או למרכזים הלוגיסטיים של החברות ולאחר מכן משם מועברים לסניפים. ממידע שנמסר לסגל הרשות ע"י חברות המדגם עולה, כי כאשר המוצרים מובלים מהמרכזים הלוגיסטיים לסניפים השונים באמצעות הובלה חיצונית או פנימית, באותן חברות שזוקפות את עלות ההובלה לעלות המכר, עלות ההובלה מוכרת בנפרד מעלות המוצרים ועל כן מחושבת בסעיף נפרד מרכיב ה'קניות'.

במהלך הביקורת נמצא כי קיימת שונות בין החברות לגבי אופן סיווג עלויות ההובלה החיצוניות והפנימיות מהמרכזים הלוגיסטיים לסניפים, באופן שמשפיע על שיעורי הרווחיות הגולמית ומקשה על השוואה בין החברות. כמחצית בלבד מחברות המדגם כוללות את הוצאות ההובלה תחת 'עלות המכר', על אף שאלה עלויות הכרחיות להבאת המלאי למקום מכירתו בסניפים.

בנוסף, נמצא כי חברה אחת סיווגה את עלויות ההובלה החיצונית תחת 'עלות המכר', בעוד שאת עלויות ההובלה הפנימית סיווגה תחת 'מכירה ושיווק'. במהלך הביקורת, ביצעה החברה סיווג מחדש והחלה לסווג את כל עלויות ההובלה תחת 'מכירה ושיווק'.

עמדת סגל הרשות

• הכללת עלויות ההובלה כחלק מעלות המכר - בהתאם לתקן IAS 2 עלויות הובלה הנדרשות לשם הבאת המלאי למצבו ומיקומו הנוכחיים, יש להוון למלאי. לפיכך, לעמדת הסגל לאור הפרקטיקה המקובלת, ראוי לכלול את כל עלויות ההובלה לסניפים כחלק מעלות המכר אשר משקפת את העלויות ההכרחיות הכרוכות בהבאת המלאי לכדי מכירתו. סגל הרשות סבור כי פרקטיקה מתיישבת עם הוראות התקן וכן תורמת ליצירת השוואה נאותה בין חברות בענף ולדיווח חשבונאי עקבי ואחיד. לפיכך, חברות שאינן מסווגות את הוצאות ההובלה בדרך זו אינן פועלות בהתאם לפרקטיקה המקובלת. על חברות אלו לספק גילוי מלא ומפורט במסגרת דוחותיהן הכספיים, ולהבהיר את הטעמים לבחירתן לסטות מסיווג זה. 
• עקביות בסיווג עלויות ההובלה - סגל הרשות מדגיש כי יש לסווג את כלל עלויות ההובלה, לרבות הובלה חיצונית ופנימית, בצורה דומה.

4.2 סיווג הוצאות בגין המרכזים הלוגיסטיים או המחסנים בעלות המכר

במהלך הביקורת נמצא כי קיימת שונות משמעותית בין חברות המדגם בסיווג ההוצאות הקשורות למרכזים הלוגיסטיים ולמחסנים, כאשר עלויות אלו עשויות להוות מרכיב מהותי בעלות הפעילות ולהשפיע באופן ניכר על שיעור הרווחיות הגולמית של החברה (ככל שהעלות נזקפה לעלות המכר). כך, מחצית מחברות המדגם מסווגות את עלויות המרכזים הלוגיסטיים והמחסנים שבהם מאוחסנים מוצרים במסגרת 'עלות המכר'. לטענתן מדובר בעלויות ישירות הנדרשות לתפעול ותחזוקה של המרכזים הלוגיסטיים כגון: פחת, שכר עובדים, אחסון ושינוע מוצרים בתוך המרכזים הלוגיסטיים ולהבאת המלאי למיקומו ולמצבו הנוכחיים (נקודת המכירה בסניפים). 

חשוב לציין כי בהתאם לציפיות, אף חברה לא כללה במסגרת 'עלות המכר' את עלויות המחסנים הצמודים לסניפים, שכן עלויות אלה במהותן קשורות לנקודת המכירה עצמה ומשכך נאות יותר לזקוף אותן ל-"מכירה ושיווק". באופן דומה, גם עלויות הסניפים, כגון: שכ"ד, פחת, שכר עובדי ניקיון ותפעול הקופות, לא סווגו במסגרת 'עלות המכר'.

סיווג הוצאות בגין שכר עובדי הסדרנות בסניפים בעלות המכר 

סידור המוצרים על המדפים יכול להתבצע לעיתים על ידי עובדי החברה עצמה או באמצעות ספק חיצוני, בהתאם לסוג המוצרים ולהסכמים עם הספקים. כאשר ספק חיצוני מסדר את המוצרים, הוא משקלל את עלות שכר עובדי הסדרנות במחיר המוצר, כך שרכיב הקניות עשוי לכלול את עלות הסדרנות. במקרים אלו, השפעת הסדרנות ניכרת ברווח הגולמי של החברה. 

במהלך הביקורת נמצא כי קיימת שונות משמעותית בין חברות המדגם בסיווג עלויות השכר של עובדי הסדרנות של החברה, כאשר מחצית מחברות המדגם מסווגות את עלות שכר עובדי סדרנות אלה במסגרת 'עלות המכר'. לטענת חברות אלה, סידור המוצרים על המדפים מהווה חלק בלתי נפרד מהכנת המלאי למכירתו, ומהווה המשך טבעי לתהליך ההובלה, שבסיומו המוצרים מגיעים לנקודת המכירה.

עמדת סגל הרשות

• עלות מרכזים לוגיסטיים - לאור השונות שנמצאה במהלך הביקורת והעדר פרקטיקה מקובלת, חברות שבחרו לסווג את העלויות הנובעות מהמרכזים הלוגיסטיים כחלק מעלות המכר, נדרשות להקפיד לקבץ כל עלות בהתאם למהותה (פחת, שכר, הפחתות וכו') ובמידת הצורך ובהתאם למהותיות, להציג אותה בנפרד בביאור עלות המכר. גילוי זה יאפשר הבנה בדבר העלויות הכרוכות בתהליך הבאת המלאי לנקודת מכירתו וישפר את השקיפות וההשוואיות של הדוחות הכספיים. 
• עובדי סדרנות - סגל הרשות סבור כי ניתן לסווג את עלויות עובדי הסדרנות במסגרת 'עלות המכר', אם ניתן לאמוד אותן בנפרד באופן מהימן מכלל עלויות עובדי הסניפים. במקרה זה נדרש ליישם את האמור לעיל בקשר לעלות מרכזים לוגיסטיים.

4.3 סיווג הוצאות שונות בגין פעילות אונליין

פעילות האונליין הפכה למרכיב מרכזי ומשמעותי בעסקיהן של חברות קמעונאיות רבות, תוך שימת דגש על ניהול אתר אינטרנט, מערך הליקוט והפצת המוצרים. שינויים אלו ניכרים בשיפורים טכנולוגיים ובאימוץ מערכי שליחויות מתקדמים ומהירים יותר, המותאמים לצרכים המשתנים של הלקוחות. פעילות האונליין אף מייצרת הוצאות חדשות המהוות חלק בלתי נפרד מהפעילות העסקית.

מערך הליקוט, הכולל איסוף המוצרים מהמדפים והכנתם למשלוח, מצריך תכנון ויעילות על מנת להבטיח שההזמנות יטופלו בצורה מהירה ומדויקת. מערך ההפצה, האחראי על העברת המוצרים ללקוחות, מחייב את החברה להכיר בהוצאות הלוגיסטיקה, הכוללות ניהול מלאי, שינוע ומעקב אחר המשלוחים, כדי להבטיח שהמוצרים יגיעו ליעדם בזמן ובאופן מיטבי. סיווג נכון ומדויק של הוצאות אלה יסייע להבטיח שהמידע בדוחות הכספיים ישקף את התמונה המלאה של פעילות החברה ויאפשר ניתוח והשוואה מיטביים בין חברות בענף.

4.3.1 סיווג הוצאות בגין אתר האינטרנט

עלויות אתר האינטרנט כוללות את תחזוקת האתר, רישוי, הפחתת נכסים בלתי מוחשיים, שירותי ענן, שירות לקוחות בגין פעילות אונליין, הוצאות פרסום הנוגעות לפעילות האונליין ועוד. במהלך הביקורת נמצא כי חברה אחת בחרה לסווג חלק מעלויות אתר האינטרנט תחת 'עלות המכר', על אף שאתר האינטרנט פועל כערוץ מכירה שיווקי המיועד למכירת מוצרים ("סניף וירטואלי") פרסום והשגת לקוחות חדשים ואינו כלי המשפיע ישירות על תהליך הייצור או הבאת המלאי לנקודת המכירה.

עמדת סגל הרשות

סגל הרשות סבור כי יש לסווג את העלויות הנובעות מאתר האינטרנט במסגרת הוצאות 'מכירה ושיווק'. בדומה לכך שעלויות תפעול ותחזוקה של סניפים פיזיים (כגון שכר דירה, ניקיון, תחזוקה ופחת) נזקפות להוצאות 'מכירה ושיווק', כך ראוי לנהוג גם ביחס ל"סניף וירטואלי".

עלויות אתר האינטרנט נועדו לשמר את נוכחות החברה בזירה הדיגיטלית, לשפר את חוויית המשתמש ולמקסם את המכירות, תוך יצירת ערוץ שיווקי המאפשר להגיע ללקוחות חדשים ולחזק את הקשר עם לקוחות קיימים. 

סיווג העלויות תחת סעיף 'מכירה ושיווק' מבטא באופן הולם את ייעודו העיקרי של האתר, כפלטפורמה דיגיטלית הממוקדת בקידום המכירות והשיווק של מוצרי החברה.

 4.3.2 סיווג הוצאות בגין סניפים היברידיים ומרכזי שילוח 

במחצית מחברות המדגם, פעילות האונליין מתבצעת באמצעות שני ערוצים מקבילים: הפצה מתוך סניפים פיזיים (להלן - "סניפים היברידיים") והפצה מתוך סניפים ייעודיים לפעילות אונליין  (להלן - "מרכזי שילוח"). אפשרות הבחירה בין ערוצים אלו מגבירה את הצורך לבחון בקפדנות את סיווג ההוצאות לכל ערוץ בנפרד, ולהפעיל שיקול דעת על מנת להבטיח שהסיווג והגילוי של ההוצאות משקפים עקרונות חשבונאיים עקביים, לצורך הבטחת יכולת השוואה טובה יותר בין תקופות ובין החברות בענף. 

במהלך הביקורת נמצא כי חברה אחת בחרה לסווג את הוצאות מרכזי השילוח במסגרת 'עלות המכר', בטענה שהמוצרים במרכזי השילוח אינם נגישים ללקוח הסופי, ולכן טרם הגיעו "למיקומם הנוכחי", אולם את הוצאות הסניפים ההיברידיים בחרה לסווג תחת 'מכירה ושיווק', למרות שמרכזי השילוח מהווים, למעשה, חלופה לסניפים ההיברידיים ובשניהם המוצרים אינם נגישים ללקוח האונליין הסופי. חברה זו יצרה שונות בשיעור הרווחיות הגולמית בין פעילות האונליין במחסני השילוח לפעילות האונליין בסניפים ההיברידיים, מבלי להתייחס לפערים אלו במסגרת גילוי. כמו כן, אף חברה לא סיווגה את הוצאות הסניפים ההיברידיים תחת 'עלות המכר'. 

יתכן שהסיווג השונה נובע מהגדרת 'נקודת המכירה': יש חברות המחשיבות את המוצר כזמין למכירה כאשר הוא מונח על המדף בסניף הפיזי או במרכז השילוח, בעוד שחברות אחרות רואות את נקודת המכירה רק בעת סיום שינוע המוצר, בין אם הלקוח נוטל את המוצר מהמדף בסניף ובין אם הוא מקבל אותו לביתו.

עמדת סגל הרשות 

סגל הרשות סבור כי ראוי לאמץ גישה עקבית ואחידה לסיווג ההוצאות בגין הסניפים הפיזיים, הסניפים ההיברידיים ומרכזי השילוח. גישה זו מבטיחה השוואה נאותה בין שיעורי הרווחיות הגולמית של ערוצי המכירה הפיזיים והמקוונים, בין סוגי ערוצי האונליין ובין חברות שאין להן מרכזי שילוח. לפיכך, סביר כי הוצאות הקשורות למרכזי השילוח, כגון שכר דירה, פחת, ארנונה ושכר עובדים, יסווגו תחת הוצאות 'מכירה ושיווק'.  

הביקורת העלתה כי סיווג הוצאות מרכזי השילוח במסגרת 'עלות המכר' היא פרקטיקה חריגה לענף. חברות אשר תבחרנה, בכפוף לשיקול דעתן, לאמץ גישה זו, תידרשנה להסביר במסגרת ביאור המדיניות החשבונאית את סיבת סיווג הוצאות מרכזי השילוח במסגרת 'עלות המכר' ולהקפיד לקבץ כל עלות בהתאם למהותה ובמידת הצורך ובהתאם למהותיות, להציג אותה בנפרד (במסגרת ביאור עלות המכר).

4.3.3 סיווג הוצאות בגין עבודת ליקוט ומשלוח ההזמנות מאתר האונליין 

ליקוט 

ליקוט מוצרים מהמדפים הוא תהליך איסוף של מוצרים מהסניפים הפיזיים או תחליפים במקרה של חוסר, והכנתם באריזות לצורך משלוח ללקוח. עבודת הליקוט מתבצעת בשתי דרכים עיקריות: ליקוט מסניפים היברידיים, בו התהליך מבוצע ידנית, וליקוט אוטומטי ממרכזי שילוח ייעודיים, בו נעשה שימוש במערכות רובוטיות. מרכזי השילוח המשמשים כ"סניפים אינטרנטיים", מכילים את כל המוצרים הזמינים באתר ואינם נגישים ללקוח הסופי. 

במהלך הביקורת נמצא כי חברה אחת סיווגה את כל עלויות הליקוט תחת 'עלות המכר', בטענה כי בסיום הליקוט נשלחת הודעה לתיאום מוצרים תחליפיים ורק אז ההזמנה נסגרת וממתינה להפצה. לעמדת החברה, מכיוון שהמוצרים אינם זמינים למכירה בעת בחירתם באתר, אלא רק לאחר תיאום, יש לסווג את העלויות תחת 'עלות המכר'. 

מנגד, יתר חברות המדגם אינן מסווגות את עלויות הליקוט תחת 'עלות המכר', וטוענות כי פעולת הליקוט מהווה תחליף לפעולת הלקוח בסניף, ולכן יש לסווג את העלויות במסגרת 'הוצאות מכירה ושיווק' ולא ב'עלות המכר.

משלוחים 

בחברות קמעונאיות, כאשר לקוח מזמין מוצרים דרך אתר האינטרנט, הוא משלם עבור המוצרים ולרוב גם עבור המשלוח בנפרד. לאחר מכן, החברה מבצעת ליקוט של המוצרים מהמדפים ומכינה אותם למשלוח המבוצע באמצעות כלי תחבורה של החברה או באמצעות ספק חיצוני.

במהלך הביקורת נמצא כי מחצית מחברות המדגם מסווגות את עלות המשלוחים ללקוח במסגרת 'עלות המכר'. לטענתן, מאחר שהלקוח משלם בנפרד עבור המשלוח (כך שלטענתן, על החברה להכיר בהכנסה בהתאם לדרישות תקן 15 IFRS במסגרת מחויבות ביצוע נפרדת(, ההוצאה בגינו צריכה להתבטא בהגדלת 'עלות המכר'. בנוסף, הן טוענות כי המשלוח מייצר נקודת מכירה סופית חדשה - בית הלקוח, שכן המוצרים נחשבים זמינים ללקוח רק בעת המסירה.

לעומת זאת, ישנן חברות שטוענות כי המשלוח הוא תחליף להגעת הלקוח לסניף ואינו חלק מהעלויות להבאת המלאי לנקודת המכירה, ולכן יש לסווגו כהוצאות 'מכירה ושיווק'. כלומר, פעולת המשלוח היא חלק מפעולת השיווק והמכירה ואינה מושפעת או משפיעה על מיקום ועיתוי זמינות המוצר למכירה מבחינת החברה.

 עמדת סגל הרשות 

כאמור לעיל, לא קיימת פרקטיקה מקובלת בנושא סיווג עלויות הליקוט והמשלוחים ועל כל חברה להקפיד לכלול גילוי ברור בנוגע למדיניותה החשבונאית בנושא.

חברה אשר בחרה לכלול את עלויות הליקוט והמשלוחים בעלות המכר נדרשת להקפיד להפרידן מרכיב ה'קניות' ובמידת הצורך ובהתאם למהותיות, להציג אותן בנפרד (במסגרת ביאור עלות המכר). שילוב גילוי זה יסייע לשיפור השקיפות בדיווח, יאפשר הבנה של העלויות הכרוכות בתהליך אספקת המלאי לנקודת המכירה, ועשוי לחזק את יכולת ההשוואה בין חברות בענף.

לקישור לדוח הממצאים באתר רשות לניירות ערך לחץ/י כאן [ 231 kb ].

יובהר כי האמור לעיל מהווה תמצית בלבד של דוח הממצאים, אינו בגדר ייעוץ מקצועי ואינו מהווה תחליף לקריאה מעמיקה ומלאה של האמור במסגרתו.