
יגביר את הפיקוח על העמותות בישראל; אולי כאן טמון מה שיעורר בסופו של דבר את התרומות לעמותות שזקוקות לכספים.
האמירה "לא תודה, תרמתי במשרד", הפכה אמנם לתירוץ להתחמקות מלתרום כסף במבצעי 'הקש בדלת' אבל היא גם מקבלת חיזוק מהנתונים בשטח. הישראלים לא אוהבים לתרום בהשוואה למדינות אחרות בעולם. מהנתונים שפרסם מכון המחקר לפילנתרופיה של אוניברסיטת העברית ב-2011 עולה כי בישראל תורמים רק 0.7% מהתוצר לעומת 2.1% בארה"ב למשל.
לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה רוב התרומות לעמותות ולמטרות חברתיות מתקבלות מיהודים בחו"ל וממשקי בית בישראל. כך ב-2011 סך התרומות מישראל הסתכם ב–5.7 מיליארד שקל ואילו סכום התרומות מחו"ל הסתכם בכ–8 מיליארד שקל. 70% מהתרומות שהתקבלו מישראל היו ממשקי הבית – בעיקר תרומות קטנות שהתקבלו ממשפחות - ורק 27% מהתרומות הגיעו מחברות עסקיות.
רובן נמצאות בקשיים כלכליים וזקוקים לעירויים כספיים. אחד ההסברים לקושי של העמותות לגייס כסף הוא השקיפות הנמוכה שבה מתנהלת העמותה:
אבל שינוי בגישה של הציבור כלפי התרומות יכול להגיע בקרוב ודווקא בעקיפין, מכיוונו של המחוקק. הצעת חוק הכוללת תיקון לחוק העמותות וחברות לתועלת הציבור מגיעה בימים אלה לישורת האחרונה וצפויה לקבל אישור בקריאה שנייה ושלישית. מטרת הצעת החוק היא להגביר את האכיפה והפיקוח גם על עמותות. השינוי המרכזי שיוליד התיקון הוא יישום כללי ממשל תאגידי בעמותות בדומה להתנהלות של חברות ציבוריות דבר שיגביר באופן משמעותי את השקיפות בפעילות של העמותה. נזכיר כי גם בחברות הציבוריות חלו בשנים האחרונות שינויים מהותיים בכל הקשור לאיכות הממשל
כאמור, גם בחברות הציבוריות חלו בשנים האחרונות שינויים מהותיים בכל הקשור לאיכות הממשל התאגידי עם פרסום תיקון 16 לחוק החברות. לא בכדי הצעת החוק משווה כמעט בין ניהול העמותה לבין ניהול חברה ציבורית, בשני המקרים מדובר בכסף של הציבור.
השמת מנגנוני פקוח על הגופים המנהלים את כספי התרומות, לרבות ועדת ביקורת בעמותה יכולה בסופו של דבר רק להועיל לעמותות. כשידו של הרגולטור תהיה באיזור, הסיכון לכספי התורמים יפחת והאווירה סביב העמותות תטוהר. הציבור יבין בסופו של דבר כי כשהכספים אכן מופנים למקומות נכונים, יהיה לו קל יותר לפתוח את הארנק. כך בסופו של דבר נוכל לראות אולי גם את היקפי התרומות גדלים.