פרסום פס"ד של ביהמ"ש המחוזי

נבקש להביא לידיעתכם כי ביום 5 בפברואר 2023 ניתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין מיקוד ישראל אבטחה שרותים וכח אדם בע"מ (להלן: "המערערת").

המערערת היא חברה העוסקת במתן שרותי שמירה ונקיון. למערערת אין מלאי עסקי והיא איננה עוסקת בייצור או במסחר. הוצאותיה העיקריות הן הוצאות שכר והוצאות נלוות, המשולמות מדי חודש. לעומת זאת הכנסותיה מהשרותים אותם היא מספקת מתקבלות באיחור של 60 ימים בממוצע.

במהלך השנים 2017 - 2013 המערערת הכינה שני "סטים" של דיווחים חשבונאיים: דוח חשבונאי אחד הוכן על בסיס מצטבר ואשר שימש לצרכי פעילותה המסחרית, לרבות הצגתו לבנקים לשם קבלת אשראי וחלוקת דיבידנד על בסיסו, ודוח חשבונאי נוסף שהוכן על בסיס מזומן ששימש את המערערת רק בדיווחיה לפקיד השומה.

יצוין כי בשנים שקדמו לשנים שבערעור, המערערת ערכה דוחות על בסיס מצטבר והתאימה אותם לצרכי מס לבסיס מזומן ב- "דוח ההתאמה", זאת בהתאם להודעה שפרסמה רשות המיסים אשר התירה שיטת דיווח זו.

מהנתונים העולים מדוחותיה הכספיים על בסיס מצטבר של המערערת, למערערת היו רווחים בכל אחת מהשנים שבערעור. לעומת זאת, בהתאם לדוחותיה הכספיים של המערערת על בסיס מזומן, למעט שנת 2013 שבה דיווחה על הכנסה חייבת, בכל יתר השנים שבערעור דיווחה המערערת על הפסד לצורכי מס.

כמו כן, בדוחותיה הכספיים על בסיס מצטבר, הציגה המערערת עודפים חיוביים בכל אחת מהשנים שבערעור. לעומת זאת, בדוחותיה הכספיים על בסיס מזומן, הציגה המערערת עודפים שליליים בכל אחת מהשנים, כאשר סך הגירעון בעודפים ליום 31.12.2017 עומד על 26,778,712 ש''ח.

פקיד השומה דחה את שומותיה העצמיות של המערערת והוציא לה שומות מתוקנות על בסיס מצטבר וטען בין היתר שאופן הדיווח של המערערת נועד להימנע או להפחית את תשלום המס ובנוסף הטיל על המערערת קנס גירעון.

המערערת טוענת כי עומדת לה הזכות לדווח על בסיס מזומן וזאת לאור הלכת קבוצת השומרים ותקן חשבונאות בינלאומי 34. בנוסף, טענה המערערת כי הוראת ביצוע 8/2012 בנושא "בסיס דיווח לצרכי מס – מזומן או מצטבר" קבעה כי לא ניתן להגיש דיווח לצרכי מס על בסיס מזומן ב"דוח ההתאמה" אולם, לא נקבעה מגבלה בקשר להכנת דוח נפרד על בסיס מזומן שיוגש למס הכנסה ודוח נוסף על בסיס מצטבר אשר יוגש לגורמים אחרים.

בית המשפט המחוזי מפי כבוד השופטת ירדנה סרוסי (להלן: "השופטת") דחה את הערעור.

לאחר מעבר על דיני המס וכללי החשבונאות בישראל, השופטת ציינה כי במצב החוקי הקיים כיום, חברה יכולה לדווח לרשות המיסים על בסיס מזומן אולם, כאשר הדיווח מתאים לעסק והחברה מתנהלת באופן קבוע על בסיס זה. בנוסף, השופטת ציינה כי בהתאם להלכת קבוצת השומרים, חברות יכולות לדווח על בסיס מזומן או מצטבר, כאשר מדובר בחברה שנותנת שירותים מבלי להחזיק במלאי יכולה לדווח על בסיס מזומן. יחד עם זאת, אין המשמעות כי החברה יכולה לדווח באופן "אוטומטי" על בסיס מזומן אלא, יש לבדוק האם דיווח על בסיס מזומן משקף את הכנסותיה "האמיתיות" דהיינו, שיטת הדיווח על בסיס מזומן משקפת כהלכה את הכנסותיו של אותו עסק, ובמידה וכן, לדווח בשיטה זו.

השופטת קבעה כי המערערת ניצלה את שיטת הדיווח על בסיס מזומן ובמקרה זה שיטת הדיווח על בסיס מזומן אינה משקפת את הכנסותיה. נראה שהחלטתה של השופטת נבעה מכך שהחברה חילקה דיבידנד שניתן לחלקו באופן חוקי רק לפי שיטת הדיווח המצטבר.

 הערעור נדחה למעט האמור ביחס לקנס הגירעון שבוטל.