article banner
מן העיתונות

8 צעדים קריטיים לשמירת חייהם של העובדים

ארז מימון ארז מימון

הגברת פיקוח, למידה מטעויות והעצמת האחריות: 8 צעדים קריטיים לשמירת חייהם של העובדים

נושא הבטיחות באתרי הבנייה עלה לכותרות בשנים האחרונות, ולמרות זאת יש נושאים שלא זוכים להתייחסות ראויה מצד הרשויות | אלה הצעדים הנדרשים כדי להילחם במכת התאונות ולהפוך את אתרי הבנייה לסביבה בטיחותית יותר

תמונה מזירת תאונת עבודה באתר בנייה בבית שמש. צילום: חיים שרעבי, תיעוד מבצעי מד"אם

עם כניסתה של ממשלה חדשה ומיניו של סגן שר הכלכלה להובלת תחום הבטיחות בישראל, נכון לעצור לרגע, לבחון היטב את הכיוונים שבהם השקענו את רוב המשאבים עד היום בתחום הבטיחות במדינה ולשאול אם נכון לחשב מסלול מחדש, לעת הזאת ולעתיד לבוא.

האבנים הגדולות בבטיחות, כפי שהצגתי בפני סגן שר הכלכלה יאיר גולן, הן אותם תחומים שבהם כבר כיום היקף הנפגעים גדול יחסית, אבל גם תחומים שאולי בנס טרם התרחשו, וברור שאם יתרחשו תיתכן פגיעה משמעותית מאוד בנפש.

האבן הראשונה והחשובה ביותר, אך לדאבוני גם זאת שהכי פחות מטופלת כיום, היא תחום מחלות המקצוע, מחלות שנגרמות בעקבות חשיפת העובד לגורמי סיכון שונים. אלפי עובדים בכל שנה חולים קשה וכאלף מהם אף מתים, פי שלושה מהיקף הנהגים בתאונות דרכים מדי שנה ופי 30 מהיקף הנהרגים בענף הבניין.

העלות למדינת ישראל מהטיפול בחולים אלו היא עצומה ומוערכת ב-30 מיליארד שקלים. הדבר הבסיסי והמידי שנדרש לעשות בתחום זה הוא לקבל החלטה להעלות את הקדימות בטיפול בנושא לראש סדר העדיפויות, כפי שתחום זה ראוי לו שנים רבות, אבל בגלל הקושי של פוליטיקאים לגזור ממנו רווח פוליטי מידי הוא נדחק לשוליים.

האבן השנייה היא חיבור המנהלים לעשיית הבטיחות. החקיקה כולה מטילה את האחריות לבטיחות העובדים על ההנהלה, אבל לא הוגדרה בחקיקה הדרך הנכונה לנהל תחום מורכב זה. המחוקק אומנם הגדיר את הרכבו של מערך הבטיחות הבסיסי שאמור לעזור למנהל לנהל את תחום הבטיחות (כמו מינוי ממונה בטיחות, ועדת בטיחות ונאמני בטיחות), אבל לא נתן בידיו כלים לנהל מערך זה באופן אפקטיבי, ולכן אנחנו עדים ליעילות נמוכה של מערכים אלו בחלק גדול מהארגונים.

פער זה ניתן לגישור בקלות יחסית על ידי הגדרה של קווים מנחים לתכנית אכיפה פנימית בתחום הבטיחות, כמו המתווה שהוגדר בתחום ניירות הערך.

האבן השלישית היא טיפול עמוק בתחום עגורני הצריח בישראל. בניתוח שהובלתי כראש מנהל הבטיחות לפני כשלוש שנים, עלתה סטטיסטיקה מפחידה שלפיה נפלו בממוצע בעשר השנים הקודמות כ-2.5 עגורני צריח בממוצע בכל שנה. באירועים נהרגו בעיקר עובדים שעסקו בהפעלה או הרכבה והתקנה של העגורן.

יותר ויותר עגורנים מופעלים באזורים אורבניים, ולכן קיימת היתכנות סטטיסטית שעגורן ייפול יום אחד על מבנה מאוכלס כזה או אחר, בית ספר, גן ילדים או כביש סואן, ואז יתרחש אירוע רב נפגעים.

בטווח המידי, נכון להתוות יחד עם השלטון המקומי מדיניות נכונה להקמת עגורני צריח בתוך האזורים המאוכלסים. כבר היום ניתן לאמץ תיק הקמת עגורן, שהוא מתווה שבנינו יחד עם מכון התקנים ואמור לעשות הסדרה בטיחותית בתהליך התכנון, ההקמה והפירוק של העגורן.

האבן הרביעית היא בטיחות אתרי הבנייה. קיימת סקירה רחבה בתקשורת לנושא זה. כל חודש נהרגים כשלושה עובדי בנייה. מיעוט המפקחים של מנהל הבטיחות מחוויר לעומת 1,100 מפקחי הבנייה ברשות המקומית שפוקדים בממוצע כל אתר בנייה באזורם לפחות בפעמיים בחודש.

שילוב נכון בין מפקחי הרשות לצד שינויים קלים בהוראות הסטנדרטיות שמלוות כל היתר בנייה יכולים לייצר תוך פרק זמן קצר מכפיל כוח אמתי ביכולת להחיל יותר משמעת בטיחות באתרי הבנייה.

האבן החמישית היא יצירת בסיס נתונים נכון ורלוונטי לסיבות להתרחשותן של תאונות עבודה בישראל. עצוב לומר זאת, אבל בישראל לא קיים איסוף מידע איכותי שמאפשר להבין לעומק את הגורמים שהובילו לתאונות השונות, ומתוך כך להסיק מסקנות לגבי תהליכי שיפור, אכיפה וחקיקה.

יש לשפר באופן מידי את בסיס המידע מתאונות מוות, אבל לא די בכך, ונדרש מידע גם לגבי תאונות קשות, ובהמשך בינוניות. איסוף נתונים זה וניתוחו יעזור לרגולטורים ולגופי האכיפה לנצל באופן אופטימלי את המשאבים הדלים שעומדים לרשותם.

האבן השישית היא העצמה של גופי חקירת התאונות במדינה. הייתי שותף בהקמת היחידה הייעודית לחקירת תאונות עבודה בלהב 433, יחידה מקצועית מאין כמותה שהקפיצה את הרמה המקצועית בחקירת תאונות העבודה. ליחידה זאת הוקצו 12 תקנים בלבד, ולכן הקיבולת שלה לחקור תאונות עבודה היא מצומצמת מאוד. במקביל, השר בזמנו החליט לצערי להעביר את חוקרי יחידת מנהל הבטיחות ללהב 433, ובכך למעשה סגר את היחידה שעסקה באכיפה פלילית בתוך המשרד.

היקף תאונות העבודה בישראל וההשלכות האפשרויות שלהן גם על התושבים, מצדיקים הרחבה של יחידת פלס בלה"ב 433 והקמת יחידת החקירות של המנהל מחדש. נכון יעשה הרגולטור אם יפעל לפרסום כתבי האישום החמורים שבינם תוצר של החקירה המקצועית ואף פסקי דין משמעותיים שכבר ניתנו.

האבן השביעית היא התאמת מנהל הבטיחות לעת הזאת. כיום אין כל פרופורציה בין תחומי האחריות של מנהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית, למשאבים שניתנו לו. כמי שבדק את הנושא לעומק אני יכול לומר שמיום הקמת הארגון לפני יותר מ-60 שנה כמעט לא היה גידול בהיקף כוח האדם בו. היקף המפעלים במדינה, היקף העובדים והיקפי הבנייה גדלו במאות אחוזים, בזמן שנישאר כמעט אותו היקף תקנים במנהל לפקח ולהוביל חקיקה. בניתוח עומק שביצענו והוצג בזמנו לשר, הצבענו על צורך ביותר מהכפלת התקנים. איומה של ההסתדרות על השבתת המשק ב-2018 בשל תאונות עבודה הצליחה להוביל להפניית שליש מהתקנים שנדרשים לנושא. חייבים להשלים את המשימה ולפעול להרחבה משמעותית של התקנים.

האבן השמינית היא שילוב הכשרות מנהלים בתחום הבטיחות במקצועות ההנדסה והניהול. אף שהאחריות המלאה לשלומם ולבטיחותם של המנהלים רובצת על כתפיהם, כיום הם לא זוכים לאף הכשרה בנושא זה במסלול המקצועי-אקדמי שהם עוברים, אם בתואר הראשון ואם בתואר השני.

מכיוון שחלק גדול מהמנהלים במשק הם בעלי תואר אקדמי, חשוב מאוד לפעול מול המועצה להשכלה גבוהה להכניס קורסי חובה במסלולי הלימוד השונים בתחום חוקי הבטיחות ואחריותם של מנהלים. השקעה בהכשרה והדרכה של מנהלים היא ההשקעה הפשוטה והמשפיעה ביותר, שכן הם אלו שאחראים על הקצאת המשאבים בארגון והתוויית תרבות הבטיחות.

לסיכום, העיסוק בתחום הבטיחות הוא בדרך כלל כפוי טובה: אתה נמדד על פי הכישלונות שבדרך ופחות על ההצלחות הרבות. בכל זאת, אני קורא לבכירי הציבור שנבחרו להוביל תחום חשוב זה, להובילו בראייה ארוכת טווח, ראייה שאולי בחלק מהמקרים לא תעניק דיבידנד פוליטי כזה או אחר, אבל כן תקדם את התחום בכיוונים הנכונים.

מאחר שהתחום מובל כיום על ידי שני אלופים במיל', אסיים בהתאמה של אמרתו הידוע של דוד בן גוריון לתחום עיסוקם החדש: "תדע כל אם בישראל שהפקידה את בטיחות ובריאות ילדיה העובדים בידי מנהלים הראויים לכך".

הכתבה פורסמה בעיתון דבר ב- 29.12.2021, לצפייה לחץ כאן