מן העיתונות

שחקני מכבי תל אביב והקטינות: מניעה עדיפה על ענישה

עברי ורבין עברי ורבין

הרבה כבר נכתב על פרשיית הכדורגלנים ממכבי תל אביב והקטינות, אך רוב השיח התמקד בשחקנים הסוררים ולא בארגון עצמו. ואמנם, מועדון הכדורגל מכבי תל אביב הוא ארגון עסקי לכל דבר, עם תקציב, עובדים, שחקנים, אוהדים ומנויים.

בבואנו לדון באחריות של הארגון לסיטואציה, אנחנו למעשה מדברים על אחריות תאגידית.

אומנם מכבי ת"א הוא ארגון שמחזורו מוערך בכ-100 מיליון שקל ומעסיק עשרות רבות של עובדים, אבל גודלו וכוחו האמיתי גדולים הרבה יותר כיוון שהמותג שלו בעל מוניטין רב שנים ששווה מיליונים רבים ושחקניו מהווים מודל לחיקוי לאלפי צעירים ומבוגרים. ועם הכוח וההשפעה - חייבת לבוא האחריות.

ככל שקבוצות הופכות למקצועניות יותר, הציפייה לדרוש מהם נורמות התנהגות ברמה גבוה יותר. בשונה ממקום עבודה סטנדרטי, שחקן של מועדון כדורגל מהמובילים בארץ, לא יכול להרשות לעצמו להתנהג באופן שמבזה את המועדון גם מחוץ לשעות העבודה, משום שהוא ממשיך לייצג את הקבוצה כדמות מוכרת גם מחוץ למגרש.

ארגון כזה, בוודאי בתחום של ספורט (והרי אין ספורט בלי רוח וערכים) חייב להשית על עצמו נורמות של אתיקה ואחריות תאגידית. הדבר מפתיע עוד יותר אם מתבוננים אפילו מרחוק על עסקיו של הבעלים מיץ' גולדהאר. חברת SMARTCENTERS הקנדית, לפחות כלפי חוץ, משיתה על עצמה נורמות מאוד גבוהות של ממשל תאגידי, אחריות תאגידית, ואתיקה, ובשונה ממכבי, היא מפרסמת באתר שלה את הקוד האתי בו קוראת לשקיפות והוגנות, תוך התייחסות מפורשת ושימת דגש על כל ביטוי של הטרדה מינית.

ערך של שקיפות אמינות וסובלנות לא יכול להתקיים רק מול בעלי המניות, אלא חייב להשתקף גם בדרך שבה מתייחסים ליריבים, לליגה, לשופטים, להתאחדות, למנהלת הליגה וכו'.

בחזרה למכבי, נראה שיש לקבוצה קוד אתי אבל הוא לא פומבי ולכן לדעתי מאבד מכוחו ומיכולתו להשפיע. בשלב הראשון, הקבוצה חייבת להעלות אותו לאתר האינטרנט בחתימת כל השחקנים. ובשלב השני צריך לגבש תכנית הטמעה והדרכה לכל העובדים והשחקנים ובצידם מערכת בקרה כולל קו חם (כמו בשאר העסקים של גולדהאר) שבו אנשים יכולים להעלות באופן אנונימי (או שלא) חריגות מהקוד האתי.

ראוי לציין שבתקופה האחרונה הספורט הישראלי חווה עוד מספר הפרות אתיות, חמורות יותר או פחות ואיננו יודעים האם המקרה דנן נקודתי או שזה קצה קרחון לתרבות ארגונית בעייתית, וצריך לבדוק שלא מדובר בסימפטום למחלה שמקננת זמן רב בתוך הקבוצה.

בכל מקרה זה ברור שבאתיקה ובהתנהגות יש מדרון חלקלק (slippery slope) ולכל פרשה יש בדרך כלל סימנים מעידים שאם מטופלים בזמן ניתן למנוע את הכשל לפני שהוא פורץ בעצמה.

הטיעונים של חלק מהמרואיינים בנושא כאילו הדבר ידוע וכולם עושים זאת ולכן גם הקטינות אחראיות, אינם רלוונטיים כאשר אנו רוצים לבחון התנהגות אתית אל מול קוד התנהגות ברור ומוסכם. בנוסף אני מאמין שיש לבנות על דוגמה אישית - החל מליגת העל ועד מחלקות הנוער בה לנקוט באפס סובלנות כלפי הפרות של נורמות התנהגות פסולות.

יש לנקוט בשיטה של מניעה במקום ענישה. כלומר לא לדבר (אם כי גם זה חשוב) על חומרת העונש, אלא ליצור תרבות ארגונית תהיה מושתתת על חינוך, מודעות, וערכים, כך שהדברים בכלל לא יקרו.

טוב תעשה הקבוצה אם תפעל בנחרצות לשנות מסלול ואולי תבצע כמה צעדים משני תודעה כמו סיוע למקלטים לנערות בסיכון, מינוי נשים לתפקידי ניהול, סדנה להטמעת ערכים בשחקנים ועוד.

הכתבה פורסמה באתר כלכליסט, לחץ/י כאן לצפייה.