מן העיתונות

הווירוס יטהר את השטח?

שי מדינה שי מדינה

הווירוס יטהר את השטח? "מאז מארס עלו פי שלושה הדיווחים על הונאות בארגונים"

ד"ר פרנק טאסון, המפקח לשעבר של בתי הספר במחוז רוזלין בלונג איילנד, ניו יורק, היה איש מקצוע עם קבלות שניהל תיכון והצליח בכישוריו להביא אותו להישגים שאפילו תורגמו לעלייה במחירי הבתים באזור, שנהפך למוקד משיכה של אוכלוסייה איכותית. ואולם מאחורי הקלעים התרחשה במקביל המעילה הגדולה בתולדות מערכת החינוך האמריקאית.

הסרט "חינוך רע" שיצא השנה מבית HBO בכיכובו של יו ג'קמן, מראה איך על פני שנים, טאסון וסגניתו העלימו 11 מיליון דולר מכספי ציבור לאט ובשיטתיות. הם רכשו בתים יקרים, נסעו לחופשות יוקרתיות וחיו ברמה גבוהה. בסופו של דבר השניים נתפסו ב–2004 בזכות תלמידה שרצתה לכתוב בעיתון בית הספר על מיזם שקידם התיכון - ועם החפירה במספרים היא חשפה את התרמית.

טאסון לא המציא את השיטה, אבל המקרה שלו מראה איך אפשר - עם קצת תחכום והרבה אדישות מצד מי שהיו צריכים לפקוח עין ולשמור הרבה יותר מקרוב על כספי ציבור - להישאר תקופה ארוכה מתחת לרדאר. בנוסף, העובדה שטאסון וסגניתו היו בכירים בבית הספר, איפשרה להם לשחק עם הקופה בלי הפרעות.

גם בישראל, רוב מבצעי המעילות (72%) ב–2018–2019 הם עובדים בכירים בארגון או בעלי מניות ושותפים בחברות - כך עולה מסקר שערך רו"ח שי מדינה, שותף ומנהל מחלקת הביקורת החקירתית בפירמת פאהן קנה Grant Thornton Israel בקרב כ–120 חברות ישראליות.

הסקר בחן ארגונים שבחלקם התרחשו אירועי הונאות ומעילות שנחקרו על ידי מחלקת הביקורת החקירתית של פאהן קנה (משרד רואי החשבון השישי בגודלו בארץ) ב–2018 ו–2019, ובחלקם יושמו כלי הביקורת החקירתית לצורך מניעת הונאות ומעילות. עם הארגונים שנבדקו נמנים גופים ממשלתיים, רשויות מקומיות, מלכ"רים וחברות ציבוריות ופרטיות הפועלות מתחומים שונים, כמו מסחר, תעשיה, נדל"ן, פיננסים והיי־טק.

הפרופיל של מבצע ההונאות הישראלי שונה מזה שנמצא בסקר עולמי שבוצע על ידי ACFE (ארגון בוחני המעילות העולמי), שלפיו רק כמחצית מהמעילות מיוחס לעובדים בכירים או בעלי מניות ושותפים, ואילו 43% מהמעילות מיוחסות דווקא לעובדים זוטרים (לעומת 17% בישראל). בנוסף, בעוד בישראל 88% ממבצעי המעילות הם גברים; בסקר העולמי - 69% מהמעילות בוצעו על ידי גברים.

משפצים את הדו"חות

אחת מתופעות הלוואי האפשריות של המשבר הכלכלי שנוצר בעקבות וירוס הקורונה היא עלייה במספר המעילות בחברות. ככל שיש יותר עובדים שמצבם הכלכלי הורע - כך גם התמריץ להונאות עולה.

ואולם מדינה מצביע על זווית נוספת, שלפיה בתקופות שפל, כשעסקים נקלעים להפסדים ומצוקות אשראי, יש סיכוי גבוה יותר לחשיפה של מעילות והונאות שנעשו דווקא בתקופות שבהם העסקים פרחו. לדבריו, כשהשוק עולה והחברות פורחות, קשה יותר לשים לב להונאות לעומת מצב שבו מתחילים קשיים, חסר כסף במערכת ומנהלי חברות בודקים בקביעות תהליכים עסקיים בתוך הארגון, כדי לחפש מקורות תקציב. זאת, לצד עלייה בסכסוכים בין שותפים שמביאים לכך שהם מתחילים לבדוק אחד את השני. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא התרמית של ברני מיידוף, שהבטיח במשך שנים למשקיעים תשואה גבוהה - והמשבר הפיננסי של 2008 עצר את הזרמת הכספים להשקעות חדשות, וחשף את הונאת הפונזי שביצע.

לפי הסקר של פאהן קנה, טיפים והלשנות מסייעים לשליש ממקורות איתור המעילה, כאשר ב–9% מהמקרים המעילה אותרה על רקע קריסה של חברה. "כמות הפניות שמגיעות אלינו החל במארס ובהן חשדות מסוגים שונים גבוהה פי שלושה מבימים רגילים", אומר מדינה.

לפי הסקר, המגזרים שבהם בלטו מעילות עובדים, מכלל האירועים שנבדקו, הם מגזר הפיננסים וענף הנדל"ן. בנוסף, באופן לא מפתיע קיים מתאם חיובי בין פרופיל מבצע המעילה לבין היקפה - בעוד שבמרבית אירועי המעילות המבוצעות על ידי עובדים זוטרים, היקף הנזק הכספי נמוך מ–500 אלף שקל; ברובן המכריע של המעילות המבוצעות על ידי גורמים בכירים בארגון - היקף הנזק הכספי הוא יותר ממיליון שקל.

מדינה מציין כי מעילות המבוצעות על ידי גורמים זוטרים בארגון בדרך כלל מטופלות בהליכים פנימיים, בשל הבנה של ארגונים כי הסיכוי לראות את כל הכסף שנגנב אינו גבוה, ואין טעם לפנות להליכים משפטיים. לעומת זאת, במקרה של מעילות המבוצעות על ידי בכירים, יש סיכוי גדול יותר שנראה הליך אזרחי - מתוך הבנה שיש "כיס עמוק" שיהיה אפשר לתבוע.

מדינה נותן לדוגמה שלושה מקרים: אחד לפני כחמש שנים, ושני מקרים התרחשו בשנתיים האחרונות - של שלוש חברות מתחומים שונים, שבהם השיטה היתה דומה, ולדבריו מאפיינת מעילות בהיקפים גדולים. מדובר במנהלים שגנבו כספים באמצעות אמצעי תשלום, תוך שימוש בסעיפי הוצאות פיקטיביות (למשל, באמצעות הפקת צ'ק לספק פיקטיבי או באמצעות העברה בנקאית הרשומה כנגד סעיף הוצאות כללי), אך שמכיוון שהיה מדובר בהיקפים גדולים, היו חוסר התאמות בדו"ח הכספי והיה צריך "לשפץ" אותו.

כך למשל, במקרה אחד, כדי לחפות על ירידה בשווי של "נכסים פיננסיים", המנהל הבכיר ניפח את שווי המלאי. על החשבת שמתחתיו הוא הרעיף הטבות כדי שתהיה הסכמה בשתיקה למעשיו. בכל שלושת המקרים, אותו בכיר התחיל לעבוד בחברה כשהיתה קטנה והיתה לו גישה למהלכים כספיים, וכך כשהחברה גדלה - נשארו לו ההרשאות והוא יכל לבצע את ההונאה. לדברי מדינה, כיום יש בארגונים תהליכי בקרה שאמורים לטפל במקרים כאלה, אף שכפי הנראה בשלושת החברות האמורות - ואולי בעוד הרבה נוספות - בקרות אלה לא יושמו באופן מלא.

הכתבה פורסמה באתר "דה מרקר".