לאחרונה פורסמו שני פסק דין הנוגעים לסוגיית המע"מ, הכוללים קביעות חדשות בעלות השלכות לא מבוטלות, כדלהלן:

  • אי סיווג חברה העוסקת במסחר בני"ע בחשבון נוסטרו כ"מוסד כספי" – ובהתאם אי תשלום מס שכר וריווח. ע"מ 54320-04-18, י.ג.מ. השקעות בע"מ נ' רשות המיסים.
  • מע"מ בשיעור אפס על שירותי ברוקארז' לתושב חוץ. ע"מ 69931-03-19, ג'י אף איי סקיורטיס לימיטד נ' מנהל מע"מ ת"א מרכז.

 

1. אי סיווג חברה העוסקת במסחר בני"ע בחשבון נוסטרו כ"מוסד כספי": המערערת, חברה פרטית, תושבת ישראל הוקמה בשנת 2012, מוחזקת בחלקים שווים בידי שני בעלי מניות שהם גם עובדיה היחידים. פעילות המערערת מתבצעת מביתם של בעלי המניות. פעילותה היחידה של המערערת היא ביצוע השקעות בשוק ההון לצרכיה העצמאיים, דהיינו, השקעות בחשבון נוסטרו. חלק מפעילות המערערת מתבצע באופן אוטומטי באמצעות אלגוריתם שפותח ע"י המערערת, וחלק באמצעות בעלי מניותיה. באלגוריתם שפותח ע"י המערערת עושה רק היא שימוש. ולא ניתנה בו זכות שימוש לצד ג'. אין למערערת ולא היו לה שום לקוחות. המערערת אינה חברת הבורסה לני"ע לא בישראל ולא בחו"ל. המערערת מבצעת מדי שנה עשרות אלפי פעולות בני"ע. מחזור הפעילות של המערערת הגיע להיקפים ניכרים מדי שנה. המערערת מדווחת על הכנסותיה כהכנסה מעסק שמקורה בסעיף 2(1) לפקודה.

מנהל מע"מ טען כי מי שעוסק במסחר בני"ע גם בחשבון נוסטרו בלבד צריך להיות מסווג כמוסד כספי וזאת מכוח הוראות סעיף 1(א)(3) לצו מס ערך מוסף (קביעת מוסד כספי), התשל"ז-1977, אשר קובע סיווג כמוסד כספי  - "מי שעסקו במכירת מטבע חוץ או ניירות ערך או מסמכים סחירים אחרים, ולענין זה יראו כמי שעסקו במכירת ניירות ערך או מסמכים סחירים אחרים, אף אם הוא רוכש אותם לצורך קבלת פרעונם או פדיונם."

בית המשפט המחוזי, כבוד השופט אבי גורמן דחה את עמדת רשות המסים בעניין וקבע כי סוחר בחשבון נוסטרו אשר אינו מספק שירותים לאחרים – אינו מהווה "מוסד כספי", וזאת בעיקר מהנימוקים הבאים:

  • א. הפירוש שמציעה רשות המסים סותר את כוונת המחוקק בעת חקיקת הסעיפים, כפי שניתן ללמוד מדברים שאמרו נציגי משרד האוצר בדיונים בוועדת הכספים של הכנסת.
  • ב. הפירוש שאימצה רשות המסים, אינו מתיישב בנקל עם הוראות החוק ועם המבנה של הוראות אלה בתוך מארג סעיפי החוק. בתמצית פעילות שלכאורה נקבע בהוראות הבסיס של חוק מע"מ כי אינה ממוסה, נתפסת לפתע ברשת המס מכוח הוראה של מחוקק המשנה – אשר ניראה כי לא לכך כיוונה.
  • ג. כל הגופי המוגדרים בחוק ובצו הקביעה כמוסד כספי, נותנים שירותים לאחרים, ויש הצדקות לפרש כך גם את הוראות סעיף 1(א)(3) לצו הקביעה.
  • ד. סיווג גוף שכל פעילותו היא רק סחר בחשבון נוסטרו כמוסד כספי, יוביל לעיוותים ולקשיים, המצדיקים – לאור מתחם הפרשנות האפשרית – הימנעות מפירוש כאמור.

 

2. מע"מ בשיעור אפס על שירותי ברוקראז' לתושב חוץ: המערערת מספקת שירותי ברוקראז' – מתווך פיננסי – והיא מפגישה בין שני בנקים, אחד ישראלי ואחד זר, וכתוצאה ממעשה ההפגשה נסגרת בין הבנקים עסקה בנגזר פיננסי. המערערת זכאית לקבל מכל אחד מהצדדים עמלת שירות.

אין חולק כי העמלה הנגבית מהבנק הישראלי חייבת במע"מ בשיעור מלא. מה דינה של העמלה הנגבית מהבנק הזר ? האם חל עליה סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ, המזכה בשיעור מס אפס, מתן שירות לתושב חוץ, שמא לאו ?

מנהל מע"מ טען כי במקרים בהם נגבית על ידי המערערת עמלה מלקוח זר בנסיבות המתוארות, סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ אינו חל, שכן עסקינן בשירות אחד שניתן הן ללקוח הזר והן ללקוח הישראלי.

בית המשפט המחוזי מפי כבוד השופט ה' קירש קיבל את הערעור וקבע כי בנסיבות העניין, המערערת סיפקה שירותים שונים למקבלים השונים (הבנק הזר והבנק הישראלי) וזאת, בין היתר, בשל פער האינטרסים והרצונות בין הצדדים לעסקה. בין היתר נקבע כי בפרשנות הוראות סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ, יש לבחון את "נושא ההסכם", קרי – את ההסכם שמכוחו ולפי תנאיו ניתן השירות לתושב החוץ. במקרים בהם עיון בהסכם בין העוסק לבין תושב החוץ מעלה כי השירות ניתן נוסף על תושב החוץ, גם לתושב ישראל בישראל, תישלל הזכאות למע"מ בשיעור אפס. כאשר האינטרסים והרצונות של מקבלי השירות אינם זהים, וכל אחד מהם מוכן לשלם למי שיגשים את האינטרסים שלו באופן מיטבי, יש מקום לומר שמדובר בשירותים נפרדים ולא בעסקת שירות אחת.