בפסק דין אהרוני (ע"א 6914/15) נדונה השאלה האם יש למסות במס הכנסה תשלומי ריבית שכביכול היו גלומים בדמי החכירה ששולמו במהלך תקופת החכירה, וזאת בנוסף למס השבח ששולם מראש בעת כריתת ההסכם.

בית-המשפט העליון, מפי כבוד השופט י' עמית (בהסכמת כבוד השופטים נ' סולברג וי' וילנר), קיבלו את הערעור. לעמדתו של כבוד השופט עמית עצם היוון התמורה לצורך תשלום מס שבח, אינו מלמד על קיומה של עסקת אשראי בין המחכיר לחוכר וכי שאלת קיומה של עסקת אשראי בין המחכיר לחוכר היא שאלה עובדתית נפרדת ואין לומר כי נכרתה בין הצדדים עסקת אשראי. ובכל מקרה, אין למסות את המחכיר בנוסף במס הכנסה בגין ריבית שכביכול שולמה לו כחלק מדמי החכירה.

בפסק הדין קבע כבוד השופט עמית כי "דין חכירה כדין מכירה" היא בבחינת פיקציה שנועדה בעיקרה להתמודד עם תכנוני מס של נישומים וכי ההנחה כי תשלום דמי החכירה לשיעורין מלמד על קיומה של עסקת אשראי בין המחכיר לחוכר היא בבחינת פיקציה על פיקציה שבנסיבות העניין יש להישמר מפניה.

לדבריו, השאלה אם עסקה בתשלומים טומנת בחובה עסקת אשראי היא שאלה עובדתית הטעונה הוכחה ואין בעצם הפריסה לתשלומים כדי ללמד על קיומה של עסקת אשראי.

לקריאת מבזק המס המלא לחץ כאן [ 332 kb ]